סקר קהילה קצר ואנונימי: 19 אנשים בחרו להגיב. זה לא מחקר מייצג. קראו זאת כקריאת כיוון מהשטח, לא כסטטיסטיקה שמייצגת את התחום כולו. כאשר נכתב מספר, זה מספר האנשים, מתוך 19, שענו תשובה מסויימת.
לפני הממצאים, אלה השאלות שכולם ענו עליהן:
- מה התפקיד העיקרי שלך?
- באיזה סוג ארגון אתה עובד?
- באיזו תדירות אתה משתמש בכלי בינה מלאכותית כלליים (ChatGPT, Claude, Gemini, Copilot ועוד) בעבודה?
- באילו כלים אתה משתמש בעבודה?
- באילו חשבונות אתה משתמש למשימות עבודה?
- למה אתה בפועל משתמש בו?
- איזה סוג מידע אתה מכניס לכלים האלה?
- האם לארגון שלך יש מדיניות ברורה לשימוש בכלים האלה?
- כיצד השימוש שלך בכלים האלה משתלב עם כללי הארגון?
- מה הדאגה העיקרית שלך משימוש ב-AI בעבודה?
01AI הוא כבר חלק מהיום
זו לא טכנולוגיה ש "אולי יום אחד נשתמש בה". היא כבר הרגל יומיומי עבור רבים מאתנו.
המשימות הנפוצות ביותר היו היומיומיות: ניסוח ועיצוב אימיילים (כ-16 מתוך 19) וסיכום מסמכים ארוכים כמו פרוטוקולים, נהלים (SOPs) והנחיות (כ-13 מתוך 19). גם ניסוח חלקים ממסמכי מחקר ובניית חומרי הדרכה עלו לעתים קרובות.
אילו כלים? ChatGPT הוביל אבל רוב המשיבים לא הסתפקו בכלי אחד.
02רוב המשיבים עובדים ללא מסגרת ברורה
זהו הממצא הבולט ביותר. אנשים משתמשים בכלים האלה באופן שוטף אבל הכללים סביב השימוש עדיין לא ברורים.
אם נצרף את המקרים הלא ברורים אין מדיניות, מדיניות מעורפלת, או לא יודע - 13 מתוך 19 משתמשים ב-AI ללא מסגרת ברורה וישימה. רק 6 אמרו שיש להם מדיניות ברורה ושהם מקיימים אותה. כמעט כולם ממשיכים להשתמש בכלים בכל מקרה.
השימוש רץ קדימה, הכלים כבר בתהליך. הגדרות הגבולות / בקרה לא הדביקו את הפער.
03חומר רגיש כבר נכנס פנימה
רוב האנשים שמרו על כלליות במידע שמוזן למודלים שאלות כלליות, שאלות מתודולוגיות ללא פרטים מזהים או חומר רגיש. אבל לא כולם.
- 5
מתוך 19 ענו שהכניסו חומר חסוי של הארגון/ מחקר (פרוטוקולים, נתונים שטרם פורסמו).
- 1
דיווחו על הכנסת נתוני מטופלים או נתוני מקור הקטגוריה הרגישה ביותר מכולן.
לא המספר עצמו הוא המדאיג, אלא הצירוף שמאחוריו. חלק מאותם משיבים שהכניסו חומר סודי עשו זאת בחשבון אישי וללא מדיניות. הצירוף הזה של מידע רגיש, חשבון אישי והיעדר כללים הוא בדיוק המצב שבו אין שליטה לאן המידע הולך, ואין דרך להראות בדיעבד מה קרה לו.
לחשבון אישי בדרך כלל אין הסכם עיבוד נתונים חתום (חוזה שקובע מה הכלי רשאי לעשות עם הנתונים שלך). שורת סודיות בתחתית מסמך לא יוצרת הסכם כזה.
04חלק מזה קורה בשקט
שאלנו כיצד השימוש משתלב עם כללי הארגון. הרוב השיבו שהוא מאושר באופן גלוי (11 מתוך 19) או לפחות נסבל ע"י הארגון (4). אבל שלושה אנשים בחרו בתשובה שמגלה יותר:
"אין כלל ברור אני משתמש בשקט מבלי להדגיש את זה."
נבחר על ידי 3 מתוך 19 המשיבים
לפעמים קוראים לזה "AI בצל" (Shadow AI): כלים שימושיים שנעשה בהם שימוש בלי תיעוד, כי אף אחד לא אמר כן אבל גם אף אחד לא אמר לא. בסביבה מפוקחת, דווקא השקט והיעדר התיעוד הם שעלולים לגרום לבעיות בהמשך. לא הכלי עצמו הוא הבעיה, אלא שאי אפשר לשחזר בדיעבד מה נעשה ולמה.
05כמעט כולם נשענים על חשבון אישי
סביבת העבודה חשובה באותה המידה כמו הכלי שבו משתמשים. חשבון חברה בדרך כלל מכוסה בחוזה והגדרות מחמירות יותר. חשבון אישי, בחינם או בתשלום, בדרך כלל לא.
רק משיב אחד דיווח שהוא עובד אך ורק בכלי שהחברה סיפקה. אצל כל היתר, לפחות חלק מהעבודה עובר דרך חשבון שהארגון אינו שולט בו. זו הסיבה המעשית לכך שהממצאים הקודמים הם לא רק עניין של אי-סדר, אלא מציפים סיכון של ממש.
06אין דאגה עיקרית אחת
כששאלנו מהי הדאגה העיקרית, התשובות התפרסו על פני כמעט כל הקטגוריות. אנשים חוששים אבל לא מדבר ספציפי אחד.
משיב אחד פשוט כתב שכמעט כל האפשרויות רלוונטיות, ושהשאלה הייתה צריכה לאפשר בחירה מרובה. קשה לדעת מהפיזור הזה לאן נושבת הרוח. ייתכן שזה בדיוק איך שמרגיש חוסר במסגרת ברורה. כשאין כללים, כל סיכון נשאר פתוח.
07מה הדפוס אומר לנו
כשמחברים את כל התשובות יחד, עולה סיפור אחד. AI כבר עושה עבודה ממשית יומיומית במחקר קליני ואנשים מוצאים בו תועלת אמיתית. אבל רוב השימוש הזה מתרחש ללא מסגרת ברורה, לעתים קרובות בחשבון אישי, לפעמים עם חומר סודי, ולעיתים מתחת לרדאר.
זה לא אומר שאנשים רשלנים. זה אומר שהכלים הגיעו מהר יותר מהמסגרת שאמורה להקיף אותם. הפתרון אינו לאסור AI ואינו לסמוך עליו בעיניים עצומות, אלא לעבור משימוש חופשי ולא מסודר לשימוש מבוקר: כללים ברורים מה מותר להכניס, חשבונות שהארגון מפקח עליהם, ויכולת להראות בדיעבד מאיפה הגיע פלט במקומות שבהם זה רלוונטי או נושא סיכון.
מ-AI חופשי ל-AI מבוקר
בואו נדבר על שימוש מבוקר ב-AI בארגון שלכםפוסט זה מסכם דופק קהילה בלתי רשמי ואנונימי של 19 משיבים שבחרו להשתתף. הוא משותף לדיון בין אנשי מחקר קליני ואינו מהווה ייעוץ משפטי או רגולטורי. המספרים מתארים רק את האנשים שהגיבו, לא את המקצוע כולו.